התקני מצב מוצק-שותפות אלביט מערכות-רפא"ל נ' מימון ואח'

החלטה

בפניי בקשה לקבוע, כי לא בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה למבקשים.

1.בתובענה אשר הוגשה בתיק זה, עותרת המשיבה, שהינה שותפות רשומה בישראל, למתן פסק דין הצהרתי, לפיו, אמצאות שעל יסודן נרשמו ע"י המבקש מס' 1 (להלן: "מימון"), במדינות שונות בעולם, הפטנטים המפורטים בתביעה, הינן בבעלות המשיבה. כן נתבקשו סעדים נוספים, הנלווים לזכויות אלה, להן טוענת המשיבה.

על פי האמור בכתב התביעה, מימון עבד אצל המבקשת והיה מעורב בפיתוח טכנולוגיה חדשה ולימים התברר למשיבה שהוא פעל לרישום פטנטים על האמצאות בהן היה מעורב בעת עבודתו אצל המשיבה. בהמשך, למרות הסכם אליו הגיעו הצדדים בענין זה, התברר למשיבה, שמימון התיימר להעביר זכויות למבקשת מס' 2 (להלן: "החברה"), שהינה חברה הרשומה בישראל בבעלות ובניהול המבקש ואחֵר, בשם גיל ששון. בקשתו של מימון לרישום פטנט בארה"ב התקבלה, אולם הוא מתכחש לזכויות להן טוענת המשיבה. לפיכך הוגשה התביעה שעיקרה מתן סעד הצהרתי, כאמור.

המבקש שוהה כיום בארה"ב ואין חולק שכתב התביעה נמסר לו (עבורו ועבור החברה, כמנהלה), בעת שהיה בביקור בישראל וכן לעו"ד טיכו, מסירות אשר המבקשים טוענים שלא נעשו כדין.

עיקר טענות המבקשים :

2.המבקשים, המיוצגים (על פי ייפוי כח שהוגבל לבקשה זו), ע"י עו"ד גד טיכו ומשרדו, טוענים שהמסירות הנ"ל לא נעשו כדין, בשל הנימוקים דלהלן (המפורטים בתצהירו של מימון שעל אף שהוגש באיחור, אראה בו תצהיר התומך בבקשה):

א.כתב התביעה "נמסר" למימון במהלך מארב שטמנה לו המשיבה, בעת ביקורו בארץ.

לטענת מימון, הוא מתגורר בארה"ב מזה שנים רבות וביום 2.3.05, הוא הגיע לישראל לביקור קצר. במהלך ביקור זה תואמה פגישה בינו לבין המשיבה, ללא נוכחות עו"ד, במטרה לקיים דיון במחלוקות שבין הצדדים, פגישה עליה דובר עוד בהיותו בארה"ב.

מימון טוען, שבמקום לקיים את הפגישה, שנקבעה ליום 9.3.10, מסר לו ס. נשיא המשיבה, מר רוני מנצור, את כתב התביעה, אולם מימון סירב לקבלו ועזב את הבנין.

ב.מסירת כתב התביעה לעו"ד טיכו, שנעשתה לאחר האירוע הנ"ל (באמצעות דאר רשום), נעשתה לאחר שעו"ד טיכו חדל לייצג אותו. לטענתו, עו"ד טיכו ליווה אותו "פרק זמן מסויים במהלך המו"מ", אולם בעת המצאת כתב התביעה לידיו הוא לא ייצג אותו עוד ולכן החזיר עו"ד טיכו את כתב התביעה למשיבה, בצירוף מכתב בו הוא מודיע שאין הוא מייצג את המבקשים ואינו מוסמך לקבל כתבי בי-דין מטעמם.

3.המבקשים טוענים עוד, שמימון הינו "נתבע זר", ודאי לצרכי המצאת כתבי בי-דין ורכישת סמכות בינלאומית לדון בתובענה וכי דרך המלך של המצאת כבי בי-דין לנתבע זר היא בקשה להמצאה אל מחוץ לתחום שתכליתה גם קנית סמכות של בימ"ש בישראל לדון בתובענה.

לגבי החברה טוענים הם, שהחברה אמנם הוקמה בישראל אך היא אינה פעילה מזה שנים וגם כאשר היתה פעילה – פעילותה התרחשה רק בארה"ב ואילו כיום פועל מימון באמצעות שתי חברות אמריקאיות, כפי שידוע היטב למשיבה ולכן המצאה למנהלה של החברה אינה המצאה כדין.

לטענת המבקשים, פעלה המשיבה בחוסר תום לב ועשתה שימוש לרעה בהליכי בית משפט ובאיזון בין השיקולים השונים יש ליתן לכך משקל, המצדיק קבלת הבקשה.

עיקר טענות המשיבה :

4.המשיבה טענה שיפוי הכח וה"תצהיר" שצורפו לבקשה אינם מסמכים כדין, אולם אומר כבר כעת, כי לאחר מכן הומצאו מסמכים מאושרים ע"י נציג קונסולארי ואתייחס אליהם, כאמור, כאל חלק מהבקשה.

5.לגופה של הבקשה טוענת המשיבה, כי המבקשים מנסים להתחמק מדיון בתביעה, לגופה וכי הבקשה מבוססת על חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי בימ"ש.

לטענתה, עו"ד טיכו ייצג את המבקשים במהלך המו"מ ביניהם, בענין הזכויות מושא התביעה, ללא שטען שהייצוג מוגבל באופן כלשהו. עוד נטען, שהפגישה שתואמה בישראל, תואמה ביוזמת מימון, אשר ממילא הגיע לביקור בישראל, ללא קשר למשיבה וכי התיאום נעשה באמצעות משרדו של עו"ד טיכו.

עוד טוענת המשיבה, כי כאשר מר מנצור הושיט את כתב התביעה למימון, השיב מימון שעורך דינו יעץ לו לא לקבלם ועזב את המקום.

6.בנוסף, ביצעה המשיבה ההמצאה של כתב התביעה לבעל מניות ומנהל אחֵר בחברה, מר גיל ששון (אישור המסירה לבן משפחתו צורף לתגובת המשיבה), לחברה בכתובתה הרשומה ברשם החברות (המצאה שחזרה בציון "עזב") וכן, כאמור, לעו"ד טיכו, אשר החזיר את כתב התביעה בדאר.